סיפורי כלבים

בלאקי הגיע אלינו בן 19.5 . כלב מעורב, פרוותי וקטן, שחור כמובן. לא שומע, לא רואה, אחרי שלושה אירועים מוחיים ששיבשו לו את האיזון במוח וכתוצאה מכך הוא הלך במעגלים, בזמן שהוא חושב שהוא הולך ישר. אבל בלאקי היה הכלב של הסבא שנפטר והוא היה בעצם הזיכרון הממשי היחידי שנשאר לסבתא, שהתקשתה להיפרד ממנו. אולם, היא כבר לא יכלה לטפל בו יותר והבנות שלה הביאו אותו אלינו. לכל בעלי הכלבים אנו מסבירים שהכלב זקוק לזמן כדי להפנים שזה הבית החדש שלו ואנו הבעלים החדשים שלו. הזמן הזה נע בין 3 חוד' פלוס/מינוס – תלוי בכלב, במצבו, בקשר שלו עם הבעלים וכד'. בזמן הזה אנו ממליצים, לטובת הכלב, שלא להגיע לבקר אותו כדי שלא יחווה שוב את חווית הפרידה מהבעלים ויתחיל שוב את כל תהליך הקליטה מחדש. אולם לסבתא היה קשה בלעדיו ואחרי כחודש הם התקשרו שהם רוצות להביא את הסבתא שתראה את בלאקי ואולי תהיה לה הקלה. חזרתי שוב על ההסבר אבל הן התעקשו והבטיחו שלא יכנסו פנימה, רק יתנו לסבתא להציץ עליו מהשער. חשבתי – כלב בן 19.5, לא רואה, לא שומע, אחרי 4 אירועים מוחיים (היה לו עוד אירוע מוחי כשבוע אחרי שהגיע) – ונכנעתי… רצה הגורל ובדיוק כשהם הגיעו בלאקי הסתובב לו במעגלים ליד השער. לא רואה, לא שומע, אחרי ארבע אירועים מוחיים… לא לקח לו דקה להריח את הסבתא והוא פצח ביללות כשהסבתא רואה אותו מעברו השני של השער ומתחילה לבכות גם היא. הבנות קלטו את הסיטואציה, אספו מהר את הסבתא ונסעו. אנחנו נשארנו עם כלב מיילל שנרגע רק אחרי יומיים. אגב, בלאקי נשאר איתנו עוד שנה וקצת ועדיין מחזיק בתואר 'הכלב הקישיש ביותר' – למעלה מ- 20 וחצי!